ריכוז זכויות עובדים בחגים

במסגרת החוק, הסכמים וצווי הרחבה הוענקו לציבור השכירים זכויות משמעותיות בימי החג, וביניהם: זכות לקבלת שכר עבור ימי החג (הן לעובד יומי והן לעובד חודשי), וזכות לשכר מוגדל בגין עבודה בימי חג (בין אם המעביד קיבל אישור מיוחד להעסקת העובד בחג ובין אם לאו).

בפרוס החגים הבאים עלינו לטובה, נפרט להלן את עיקרי זכויות העובדים לשכר בתקופת החגים.

א. כללי

החוק אוסר על העסקת עובד יהודי בימי חג, שהם ימי מנוחה, ובמקביל המעביד נדרש לשלם לעובד שכר מלא עבור ימי החג (בכפוף לאמור להלן). חגים לעניין זה, הם רק ימי חג שנקבעו בחוק, וביניהם: 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות.

ב. תשלום עבור ימי חג

בהסכמי עבודה ובצווי הרחבה נקבעה זכאות ציבור העובדים לתשלום עבור ימי חג, תוך הבחנה בין עובד חודשי לעובד יומי, כדלהלן:

• עובד חודשי - זכאי לקבל את שכרו הרגיל, מבלי שינוכו ימי החג בהם לא עבד.
• עובד יומי - בניגוד לעובד חודשי, עובד יומי (לרבות עובד שעתי) זכאי לתשלום עבור ימי חג רק לאחר 3 חודשי עבודה, וזאת בתנאי שלא נעדר מהעבודה יום לפני ויום אחרי החג (למעט היעדרות בהסכמת המעביד). כמו כן, עובד יומי אינו זכאי לתשלום בגין ימי חג החלים בשבת. יש לציין כי בענפים מסוימים, בהתאם להסכמי העבודה בענף, זכאים עובדים יומיים לפיצוי בגין ימי חג החלים בשבת. לעניין תשלום בגין ימי חג החלים ביום הפנוי של העובד - לא נקבעה הוראה ברורה בחקיקה או בצו הרחבה.

ג. תשלום עבור עבודה בימי חג

עובד אשר הועסק בחג, בין אם המעביד קיבל אישור להעסקתו בחג ובין אם לאו, זכאי לשכר מינימלי בשיעור של 150% משכרו הרגיל. כך לדוגמה, אם שכרו של עובד הינו 30 ש"ח לשעה, בגין עבודה בימי חג יהא זכאי העובד לשכר מינימלי של 45 ש"ח לשעה (="150%*30)."

בהערת אגב, נציין כי במקומות עבודה מסוימים יום העבודה בחול המועד מקוצר. הטבה זו אינה קבועה בחוק. מקומות עבודה מסוימים מחויבים לכך בהתאם להסכמים בענף ואילו אחרים נוהגים להיטיב עם העובדים, לפנים משורת הדין.

ד. נטילת חופשה בערב חג ובחול המועד

דין נטילת חופשה בחול המועד, או בערב חג, כדין נטילת יום חופשה מלא. לאמור, בגין נטילת חופשה בחול המועד ובערבי חג זכאי המעביד לקזז יום חופשה מלא מיתרת החופשה של העובד, גם אם נהוג לעבוד בימים אלה מספר שעות מופחת. שהרי, בחוק חופשה שנתית מוגדרת מכסת החופשה לה זכאי עובד בימים (ולא בשעות). יחד עם זאת, במקומות עבודה מסוימים נהוג להיטיב עם העובדים, לפנים משורת הדין, ולהפחית את יתרת החופשה של העובד באופן יחסי, בהתאם למספר שעות העובדה הנהוג ביום שבו נטל העובד את החופשה.

נציין כי, במקרה בו המעביד מחליט להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת בחול המועד (בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק), ולעובד אין די ימי חופשה שנתית לניצול, הצבורים לזכותו, אין המעביד רשאי לרשום לעובדו יתרת ימי חופשה שלילית. במקרה כאמור, אין להוציא עובד כאמור לחופשה, לחלופין, יש לזכותו בתשלום מלא בעבור ימים אלה ללא זקיפתם על חשבון ימי חופשה עתידיים או לחלופין, ניתן, בהסכמת העובד, להוציאו לחופשה ללא תשלום לתקופה זו.

ה. שעות עבודה בערבי חג

• במקומות עבודה בהם עובדים שישה ימים בשבוע - מספר שעות העבודה בערב חג לא יעלה על שבע שעות (סעיף 2(ב) לחוק חופשה שנתית). כפועל יוצא, כל שעת עבודה נוספת מעבר לשבע השעות הינה שעה נוספת.
• במקומות עבודה בהם עובדים חמישה ימים בשבוע - בגין יום עבודה בערב חג של שמונה שעות ישולם עבור תשע שעות, ובגין יום עבודה של שבע שעות ישולם עבור שמונה שעות. בהתאם לצו הרחבה, ביום כיפור יעבדו העובדים שש שעות בתשלום של תשע שעות.

האמור כפוף להסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה אשר מסדירים את נושא העבודה בערבי החג.

ו. מחויבות משתמעת (נוהג מקובל)

הטבות אשר מעניק מעביד עשויות להפוך במשך הזמן למחויבות משתמעת ולפיכך לתנאי נוסף בחוזה העבודה.

כך לדוגמה, אם במקום העבודה היה נהוג במשך שנים לעבוד רק 4 שעות בערבי חג, נוהג זה עשוי להיות בגדר מחויבות משתמעת ולפיכך תנאי בחוזה העבודה. כך גם, לדוגמה, לגבי ניכוי ימי חופשה בערבי חג לפי מספר שעות העבודה הנהוג באותו יום, ולא ניכוי יום חופשה מלא.

ז. מחלה במהלך החג

בחוקי העבודה אין התייחסות לסוגיית תשלום ימי מחלה לעובד שחלה בימי חג. בנוסף, סוגיה זו למיטב ידיעתנו טרם נדונה בבית הדין לעבודה. פרשנות אחת היא שבמקרה כאמור זכאי העובד לתשלום מלא בגין ימי החג, בכפוף לאמור לעיל. פרשנות אחרת הינה שיש לשלם לעובד בהתאם לחוק דמי מחלה.